<h1>סמ"ג עשין סימן ר"ט</h1>
<h2>דף ל.</h2>
שנינו שם (כ' א') שתרומת הדשן היתה ביום הכיפורים מחצות לילה ואחר כך עושין סידור המערכה ודישון מזבח כדרך שעושין בכל יום כמו שביארנו במצות התמיד (עשה קצ"א—קצ"ב דף רי"ח בד"ו) עד שיגיע[ו] לשחיטת התמיד (ע"פ רמב"ם עבודת יוהכ"פ פ"ד רה"א). אמר להם הממונה צאו וראו אם הגיע זמן שחיטה אם הגיע הרואה אומר ברק ברקאי מתיא בן שמואל אומר האיר כל פני המזרח וזה שלמטה אומר לו עד שהוא בחברון כלומר אם הוא יום גדול כל כך שאתה יכול לראות חברון משם והרואה אומר הן ומפרש בירושלמי שכדי להזכיר זכות ישני חברון אומר כן, אחר כך הורידוהו לבית הטבילה (יומא כ"ח א'—ב' ורש"י), ואין אדם נכנס לעזרה לעבודה אפילו טהור עד שיטבול, וחמש טבילות טובל בו ביום וכולן בקדש על גג בית הפרוה חוץ מזו בלבד (ל' א') ות"ר בגמרא (ל"א א') חמש טבילות ועשרה קידושין כ"ג טובל ומקדש בו ביום וכולן בקדש על בית הפרוה חוץ מן הראשונה שהיתה בחול על גב שער המים ובצד לשכתו היתה. ואותן המים נמשכין מעין עיטם הוא מעין מי נפתוח האמור בספר יהושע (ט"ו ט') כך נראה לרבינו שלמה (שם ד"ה עין) שמשם הגבול משפע למזרח ולמערב והוא הגבוה שבכל ארץ ישראל, כי גם מקרקע העזרה היה גבוה עשרים ושלש אמות כמו שמוכיח שם. פרשו סדין של בוץ בינו לבין העם כדי שיכיר שעבודת היום בבגדי בוץ, ירד וטבל עלה ונסתפג הביאו לו בגדי זהב ולבש וקדש ידיו ורגליו מקיתון זהב, הביאו לו את התמיד קרצו, כלומר שחטו ברוב שנים (ל"ב ב') ומירק אחר שחיטה על ידו וקבל הדם וזרקו ואחר כך נכנס להיכל ומטיב חמש נרות ומקטיר קטרת של שחר ומטיב שתי נרות ומקטיר איברי תמיד והמנחה והחביתין והנסכים כמנהג של כל יום, ואחר התמיד מקריב את הפר ושבעה כבשים של מוסף היום (ע"פ רמב"ם שם) כרבי עקיבא דתוספתא (יומא פ"ג הי"ד) שנ' מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד תעשו את אלה ואח"כ עבודת היום ואח"כ שעיר הנעשה בחוץ שנאמר שעיר חטאת אחד מלבד חטאת הכיפורים ואח"כ אילו ואיל העם ואימורי חטאת ואחר כך תמיד של בין הערבים עד כאן דברי רבי עקיבא בפרק בא לו (יומא ע' א').
